חגית פלג רותם - מאמר מתוך עיתון גלובס על פרויקט "ליוויתנים" (אוצרת: מורן שוב) - 2008

"גבריאל נויהאוס וענת מיכאליס - לוי יכבשו את רחבת הכניסה לביתן הלנה רובינשטיין, ויעלו מיצג העוסק ביחסי הכוחות המורכבים בן הון לבין אמנות. תחת הכותרת 'אדון גלובס יחליט בשבילך' - נראית נויהאוס כשהיא גוזרת ותופרת במכונת תפירה דימויים מתוך העיתון "גלובס"(!) לגלויות נייר עדינות שציירה מיכאליס-לוי, ועל גביהן כתובים מסרים שונים, אישיים או כלליים. את היצירות התפורות היא תציע לקהל, כחלק "מהפצת מסרים" בדרך אלטרנטיבית.

ענת מיכאליס-לוי היא אמנית פלסטית ואילו גבריאל נויהאוס היא רקדנית. השתיים עובדות יחד כבר שבע שנים, ומעלות מיצגים שבהם מופיעה נויהאוס ומשתמשת ביצירות של רעותה, וברעיונות שפיתחו במשותף. התפירה היא תהליך "כמו פולחני" המשמש מוטיב חוזר בעבודותיהן, ואליה מצטרפות הגלויות והרישומים שעל גביהן, שבניגוד למראית העין, אינן בכמות אקראית אלא מספרן מדויק וספור והן מוכנות ומתוכננות בהתאם למשך הפעילות במיצג

בשנת 2004, העלו השתיים מיצג במסגרת "אמנות הארץ" בתחנת הכוח רידינג, שם ישבה נויהאוס ותפרה במשך 7 שעות בכל אחד משלושת ימי הפתיחה. תגובות הקהל, היוו עבורה מיצג במהופך - כשהיא צופה בהם.

הפעם הן מכוונות את עבודתן לחלל שנמצא בגבן - ביתן הלנה רובינשטיין, כנציג "הממסד" ודמויות מצולמות מהעיתון הכלכלי כמייצגות את בעלי ההון והכוח. משחק המילים "אדון גלובס" מכניס לחבילה גם את אזכור הגלובוסים של הבורסה לניירות ערך, שהוצבו בשדרה.

מיכאליס-לוי מסבירה, שאת היחסים בן האמן הבודד "ברחוב" לבין מוסדות האמנות המוכרים קובעים כבר שנים רבות אותם אנשים, בדומה לשמות "ראשי המשק" החוזרים ומופיעים בעיתונות הכלכלית. "באמנות התוצאה היא שמיוצגים שוב ושוב אותם אמנים, בשל מערכת הקשרים ויחסי הכוחות בין האמנים למתווכים - האוצרים, הוועדות למלגות ופרסים. אם למשל הייתה תחלופה בוועדות הרכישה, באוצרות, בניהול המוזיאונים, היה ניתן אולי לראות גם טעמים אחרים".

במיצג הן מתעסקות בעקיפין בשאלה מי מחליט ומי קובע מה נכנס לחלל המוזיאון ומה לא. מדי פעם תקום נויהאוס משולחן התפירה ותרוץ לתוך הבניין -בכך היא מנסה לבטא את התשוקה האמיתית של כל אמן - לקבל את חיבוק הממסד ולהציג בין כתליו".