אם זכרוני אינו מתעה אותי - תערוכה בגלריה דנון - תל-אביב

                       תאריך:  דצמבר 2008 - ינואר 2009

אוצר:   אריה ברקוביץ.                                 ליווי ושיחות:  דליה דנון.    

"אם זכרוני אינו מתעה אותי" הוא משפט שנחטף לשנייה מתוך ספר מופת, והובל אל התערוכה בכדי לנסות לתאר את מה שאי אפשר.

בתערוכה - אם זכרוני אינו מתעה אותי - עבודות גדולות על בד ועשרות רישומים על קרעי נייר פרגמנט. צלום משפחה ישן הזוי ומתעתע, כתם צבע תעשייתי אטום, קו שנחרט במהירות.

ענת מיכאליס לוי, ממשיכה לחפש בעבודותיה את הדיוק האינטואיטיבי, בקומפוזיציה של תנועה גדולה ומתפרצת לצד עצירה קפואה ופתאומית.

צורת פגודה ומבנה של נוף. חצאית, אוזני-ארנבים, כנפי-פרפר ופרח, הם מסימני ההיכר הבולטים של היוצרת. כל אלה מהבהבים על המצע הציורי ומאותתים על העומד להתרחש.

הדמויות בעבודות - שוכבות, חושבות, חולמות, מחפשות, רגע לפני שסחף הצבע הנוזלי יציף אותן, או ייעצר בדממה לידן.

אלימות, מיניות, תחבולות שונות ומשונות - לצד יופי ואסתטיקה, כובשים את מחשבותיה, והיא מובלת בכל פעם מחדש אל הסטודיו, בניסיון לפרוק את הדמיון המתעתע, להשתאות ולגלות מה החומר רוצה.

על ריצפת הגלריה פזורות קערות זכוכית אחדות. עליהן, ובתוכן נשפך צבע תעשייתי שיבש ונקרש.

קערה אחת מוארת במנורת שולחן פשוטה, ומאירה את כתם הצבע.

האור הבוקע פתאום מן הרצפה ומאיר את "פיסת" הצבע השפוכה בקערה,

מעורר שאלות ותהיות, אך יחד עם זאת מספק תשובה פלסטית מדויקת,

למתרחש בעבודות.

"את המצב שנקלעתי אליו לאחר שתפסתי זאת, כמוהו כדברים רבים אחרים לא אוכל לתאר במדוייק".  (וו. ג. זבאלד)

____________________________________________________

להלן שאלון שניתן מעיתון מעריב באינטרנט. השאלות על-פי רוב קבועות.

השאלון הופנה אלי בתקופת התערוכה "אם זכרוני אינו מתעה אותי": 

                                                                                                      15.12.2008 

 על מה התערוכה ? מה הנושא שלה ?

בשאלה טמונה התשובה. על הרווח הגדול שבין תאור הדברים לממשות שלהם. התערוכה היא על רגעים שמזדהרים להם פתאום ואז נעלמים. יש שם פחד נורא גדול אבל גם הרבה אושר. זה כל הזמן כיסוי וגילוי.

איך נוצר או התגבש הרעיון לתערוכה ?

זאת לא תערוכה ראשונה. רציתי לסכם עשר שנים של עשייה אינטנסיבית, מה שאומר - עשרות רישומים על פיסות נייר קרועות וציור בצבע תעשייתי. ובכל זאת ספציפית לשאלה: "רעיון" - זה משהו שפתאום צץ אחרי מיליון ואחת מחשבות. הרקע לתערוכות שלי הוא תמיד סיפור אמיתי או טקסט שאני מזדהה איתו ואז אני מטשטשת את העקבות. הפעם קראתי את "אוסטרליץ" של זבאלד (ספר מטלטל), ואז נסחפתי לתערוכה בבת-אחת.

ממה הושפעת בעבודה על התערוכה ?

ממחשבות על גילי המתקדם, מביקורת על תערוכות וספרים בעיתוני סוף שבוע, מחטיפתו של החייל גלעד שליט ומשיחות עם הפסיכואנליטיקאית שלי שעוררו בי רגשות.

מהי התערוכה האחרונה שביקרת בה ?

נדודי-שינה במוזיאון פ"ת.

מהי הגלריה האהובה עלייך בחו"ל ?

אין גלריה אחת ספציפית. אני נוהגת לראות לפחות 2 תערוכות ביום ואז אני נרגעת.

מי האמנים שהשפיעו עלייך או שאתה מעריך ?

גויה, ג'קסון פולוק, רפי לביא, לוק טוימנס, יושיטומו נרה, מאיר אגסי, מירה צדר , גבריאל אורוסקו.

עבודה של איזה אמן היית שמח לתלות אצלך בבית ?

יוסי מרק.

מה מעורר אצלך השראה ?

שיטוט בחנויות ספרים ודפדוף במגזינים זרים לאופנה וארכיטקטורה. קריאת טקסטים קאנונים. תנועת גוף מאוד מסוימת שיש לרקדניות. חלל של גלריה עכשווית. סטודיו נקי מאוד. מוסיקה בת-זמנינו וצילומי משפחה ישנים.

אם לא היית אמן מה היית ?

אמא